שם הספר: אני מאמין - ביקורת המקרא, האמת ההיסטורית וי"ג עיקרי אמונה המחבר: יהושע ברמן הוצאת הספרים: קורן-מגיד מספר עמודים: 345 מחיר: 98 ש"ח
אם צריך להתעקש, להיות אדם מאמין (נוצרי, מוסלמי, בודהיסטי ובמקרה שלנו, יהודי) בעידן המודרני, משמעו להיות נבוך רוב הזמן. מול המודרנה - שטומנת בחובה מידע המנסה בשיטתיות להפריך את האמונה הדתית, בין אם באמצעים מדעיים, היסטוריים, תיאולוגיים וכן הלאה - נשאר האדם המאמין ללא תשובה הולמת למידע המוטח בו.
הבהרה חשובה לפני הצלילה לתוכן הביקורת: הניסיון להפריך את הדתות השונות ואת האמונות המגוונות הוא הרבה יותר מלגיטימי. מדובר בתחום מחקרי ענף שלעיתים אף מעלה נקודות נכונות - שאת השפעותיהן על הדת כל אחד ייקח למקומו שלו. אין מדובר בביקורת חס וחלילה בניסיון לדכא ביקורת דתות זו, אלא להציג את הסיטואציה סביבה, ואת המענה הדתי שניתן לה.
אחד הז'אנרים המחקריים בחקר המקרא המודרני (וגם זה הלא מודרני האמת) הוא "ביקורת המקרא". אותה ביקורת המקרא למעשה מחילה כלים מדעיים-מודרניים (בכלים מדעיים הכוונה היא למחקר אמפירי, שיכול להיות גם היסטורי ולא ביולוגי-כימי לדוגמה) על המקרא והקאנון הדתי - כדי לבדוק את אמינותם מתוך גישה ביקורתית (שיכולה להיחשב כ"אנטי" לדת, אבל אז מדובר ברידוד של הביקורת לענ"ד).
ה"בעיה" עם אותה ביקורת על המקרא, היא שהחוקרים לפעמים צודקים. לעיתים, עולות סברות (יותר נכון לומר הפרכות של סברות מקראיות) בנוגע לסיפורים מקראיים והתרחשותם במציאות, אשר מערערות את אותם סיפורים, הן באמינותם והן בהשפעות שהיו להם על המאמינים. ניקח דווקא דוגמה מן התיאולוגיה הנוצרית: במידה ויופרך המאורע המכונה "הסעודה האחרונה" - שבו ישוע העביר את מסורת ה"דמו-יין" וה"לחם-גופו", תוך בשורותיו לשליחיו בנוגע להפצת הנצרות - תאבד האמונה הנוצרית את קיומה, ותישמט הקרקע מתחת לתיאולוגיה הנוצרית. בצורה כזאת פשוטה יכול ליפול סדר בינלאומי מבוסס-דת.
אותו דבר בערך, קורה גם ליהדות. חוקרי ביקורת המקרא מנסים להפריכה, ולעיתים להעלות תיאוריות אשר באמת ובתמים מערערות את יסודות האמונה הדתית של הדת היהודית. מה נותר למאמינים המודרניים חוץ מלעמוד נבוכים נוכח המסקנות?
ובכן, פה נכנס הרב-פרופסור יהושע ברמן. ברמן - חבר במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן ובוגר ישיבת הר עציון ואוניברסיטת פרינסטון - הוא חוקר מקרא וותיק, ש"אני מאמין" הוא אינו הספר הראשון שהוציא בנושא.
"אני מאמין" מהווה למעשה כתב הגנה על המקרא ועל האמונה היהודית. בצורה אירונית במקצת, לוקח ברמן את אותם כלים מדעיים של אסכולת ביקורת המקרא - בדיקות היסטוריות וחקר השוואתי נוכח התקופה - ועושה עמה בדיוק ההפך. באמצעות אותם כלים - כמעט בצורת העתקה, שלב אחרי שלב, בוחן המחבר את סיפורי המקרא לאור התגליות ההיסטוריות החדשות והישנות.
באופן מרתק שוזר ברמן את הממצאים הארכיאולוגיים ביחד עם סיפורי התנ"ך (תנ"ך מכיוון שספרי יהושע-שופטים זוכים למעמד מכובד בספר גם הם). ברמן מציג לנו השוואה מאלפת של יציאת מצרים לאור התגליות החדשות בנוגע לקרב קדש המצרי; הראייה של ברית הר-סיני לאור בריתות המלכים הואסלים בעת העתיקה; השוואה משפטית של הבנתנו בנוגע לחוקים לבין הבנתם בעת העתיקה ועוד. זהו החלק היותר "מדעי" בספר, והוא ניצב על יסודות מחקריים עמוקים ומשכנעים.
בהמשך, מנסה לבחון פרופ' ברמן גם את אחד מיסודות היהדות המודרנית בדורנו - י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם. אותם עיקרים - 13 במספר, כפי שנרמז בשמם - הם הבסיס ליהדות בת ימינו (על פי הרמב"ם לפחות) ורוב היהדות האורתודוקסית מחזיקה בהם כמעין - וזאת השוואה מוקצנת על מנת להעביר נקודה, מזהיר מראש - עוד עשר דברות של ימינו. ברמן חוקר את תולדות התפתחות עיקרי האמונה, והמחשבה מאחורי הרעיון שאפשר לתמצת את היהדות למספר זוגי (די נמוך) של עקרונות. המסקנות של ברמן בנושא מרתקות.
אם אסכם, ספרו של ברמן הוא ספר מהפכני, אין ספק. הוא גם ספר נהדר ובריא שמתמצת סוגיות אקדמיות לקהל הרחב בצורה מצוינת. אך הוא מיועד לקהל קוראים ספציפי למדי, וספק אם הוא יצליח לחולל מהפכה מחשבתית בנוגע לביקורת המקרא. בכל הנוגע לסוגיות הארכיאולוגיות-מחקריות, ברמן משכנע והטיעונים שלו מחזיקים את עמדותיו, אך כשהוא נוטה לפרשנות (בעיקר בתחום המספרי הלוקה בחסר בתנ"ך) הדבר קצת נשמע כמעין שכנוע לא בהכרח משכנע, דבר שפוגם בספר.
הערת מערכת האתר: הספר התקבל לביקורת מהוצאת קורן-מגיד.
Comentarios